קודנר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 11.09.1946, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 30.03.2009, עת נהג ברכב פרטי מסוג מאזדה, מ.ר. 5861527 (להלן: "הרכב"). הנתבעת הייתה מבטחת השימוש ברכב. הצדדים חלוקים בעניין גובה הנזק שנגרם לתובע.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), לאחר הגשת סיכומים בכתב.

התובע טען בתביעתו כי עת נהג ברכב ביום 30.03.2009, סמוך לשעה 08:00, סטתה משאית מהנתיב השמאלי אל עבר הנתיב הימני, ופגעה בעוצמה בחלק השמאלי ברכב (להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה, טוען התובע כי איבד את הכרתו ונחבל בראשו, צווארו וכתפיו.

לאחר התאונה, בשעה 19:44, פנה התובע למחלקה לרפואה דחופה במרכז רפואי "כרמל" (להלן: "ביה"ח"), והתלונן על כאבי ראש, צוואר ואוזן והקאה. בבדיקתו הגופנית נמצא במצב כללי טוב, ללא סימני חבלה בראש, והופנה לבדיקת אא"ג – בדיקת שמיעה באוזן שמאל ולבדיקת אורתופד. בפני מומחה האא"ג התלונן התובע על צפצופים ולחץ באוזן שמאל, ולאחר בדיקה בה נמצאה אוזן ימין תקינה, ועדות לאודם ורתיעה בתוף משמאל. הומלץ לתובע על בדיקת שמיעה בתופים ובדיקת אא"ג לאחר מכן. בפני אורתופד ביה"ח התלונן התובע על כאבים בצוואר מאז התאונה. בבדיקתו נמצאה רגישות בצוואר, ללא חסר נוירולוגי או מוטורי. התובע שוחרר לביתו בו-ביום עם המלצות למעקב מחלקת תאונות לין בתוך שבוע, מעקב רופא מטפל ומנוחה בבית למשך שלושה ימים.

למחרת התאונה, ביום 31.3.09, ביצעה קלינאית תקשורת בדיקת שמיעה לתובע. בבדיקה נמצאה העמקה של הליקוי הדו צדדי בתדרים הגבוהים וליקוי הולכתי קל בתדרי הדיבור משמאל.

ביום 1.4.09 ביקר התובע אצל רופא אא"ג בקופ"ח והתלונן על טנטון משמאל, תחושת אטימות וסחרחורת. בבדיקה לא נמצא ממצא פתולוגי באוזן ימין, אך באוזן שמאל נמצאה עדות לאודם ורתיעה מצד שמאל. לא נצפה ניד ספונטני. הרופא הפנה את התובע ליחידה האוטונוירולוגית במרכז רפואי לין.

ביום 5.4.09 פנה התובע למחלקת תאונות במרכז רפואי לין שם התלונן בפני מומחה לכירורגיה אורטופדית על כאבי צוואר. בבדיקתו נמצאה רגישות מקומית עם הגבלה בתנועות מינימליות. המומחה המליץ על חימום מקומי, משככי כאבים לפי הצורך, מעקב רופא משפחה וביקורת במחלקת תאונות לפי הצורך. ביום 20.4.09 ביקר התובע אצל רופא פנימי ומשפחה בקופ"ח.

לתיק צורפו תעודות רפואיות בגין אי כושר בתקופה שהחל מיום 31.3.09 ועד ליום 16.4.09.

התובע ביצע 6 טיפולי פיזיותרפיה – טיפול בגלים קצרים בקופ"ח החל מיום 17.5.09 ועד ליום 2.6.09, שבסיומם נרשם "שיפור חלקי".

התובע עבד עובר לתאונה, וחזר לעבוד לאחר תום תקופת אי הכושר בעקבות התאונה, כמהנדס תקשורת בחברת בזק. ממכתב המעסיק למל"ל מיום 23.4.09 (נספח ט' לסיכומי התובע) בעניין "פירוט שכר לקבלת דמי פגיעה בעבודה", עולה כי שכרו של התובע עובר לתאונה, בחודש דצמבר 2008, עמד ע"ס של 16,580 ₪ ברוטו במעוגל. על פי תלושי השכר שצורפו לסיכומי הנתבעת, בחודש ינואר 2009 השתכר התובע סך של 18,605 ₪ נטו (לאחר ניכוי מס הכנסה); בחודש פברואר 2009 – 14,660 ₪ נטו; ובחודש מרץ 2009 (חודש התאונה) – סך של 25,612 ₪ נטו. שכרו של התובע לאחר התאונה, בחודש אפריל 2009, עמד ע"ס של 18,142 ₪ נטו.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וביום 26.12.10 קבעה ועדה רפואית כי בגין התאונה נותרו לתובע נכויות כדלקמן: נכות זמנית בשיעור של 50% החל מיום 3.4.09 ועד ליום 7.4.09; נכות זמנית בשיעור של 30% זמנית החל מיום 17.4.09 ועד ליום 30.6.09; נכות זמנית בשיעור של 20% החל מיום 1.7.09 ועד ליום 31.8.09; ונכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.9.09 בגין טנטון חמור באוזן שמאל.

המל"ל שילם לתובע מענק חד פעמי בסך של 61,060 ₪ ברוטו והנתבעת טוענת לניכוי רעיוני בגין הנכויות הזמניות ודמי הפגיעה בשל השיהוי בהגשת התביעה למל"ל.

הואיל ולתובע תאונה קודמת מיום 26.11.1998 שבה נפגע בראשו, ואשר בעקבותיה, בין השנים 2001-1999, התלונן על צפצופים באוזניים, סחרחורות וירידה בשמיעה (כפי שדיווח בסעיף 7א' לתשובות לשאלון – "תאונה – פגיעה קלה לפני 15 שנה. בלי תביעה לבימ"ש"), הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל. לאחר שהודיע התובע על הסכמתו לבקשה, הוריתי בהחלטתי מיום 20.5.12 על מינויו של ד"ר אמיר גורי, מומחה למחלות אא"ג (להלן: "המומחה"), לשם בחינת השאלה אם נותרה לתובע נכות בשל התאונה, ואם כן, מהו שיעורה.

לאחר בדיקת שמיעה שנעשתה לתובע ביום 14.3.13, על פי בקשת המומחה, שבה נמצאה ירידה בשמיעה, אך ערכי מפלס הטינטון נמצאו מתאימים ומצויים בתחום הנורמה, ניתנה ביום 22.3.13 חוות דעתו של ד"ר אמיר גורי, לפיה לא נותרה לתובע בגין התאונה נכות צמיתה בתחום האא"ג. לגבי ליקוי השמיעה קבע המומחה כי לתובע ליקוי שמיעה הולכתי בתדרי הדיבור באוזן שמאל שהיה קיים שנים רבות לפני התאונה, והוא תוצאה של מצב תחלואתי המתבטא בחוסר אוורור של האוזן התיכונה הגורם לרתיעה של התוף ולליקוי השמיעה, ואינו קשור לתאונה. בנוסף לכך, אבחן המומחה כי לתובע ליקוי דו-צדדי יורד בתדרים הגבוהים שגם הוא היה קיים ברובו בבדיקות שמיעה חוזרות לפני התאונה, והחמיר בבדיקה משנת 2009 ובבדיקה משנת 2013, ביחס לבדיקות הקודמות עד לשנת 2000. לדעת המומחה, החמרה זו הנמשכת ומתקדמת גם לאחר התאונה, נגרמה קרוב לוודאי בשל תהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן, אך גם אם נגרמה בחלקה בעקבות החבלה לצוואר בתאונה, הרי ששמיעתו של התובע בתחום תדרי הדיבור, היא בתחום הנורמה.

ביחס לטנטון, קבע המומחה בחוות דעתו כי לא סביר שטנטון הנמשך שנים לאחר חבלה, ומביא לפניות חוזרות ונשנות לרופא אא"ג, יחלוף. לשיטת המומחה, התובע התלונן על טנטון באוזן שמאל שבה קיים מצב תחלואתי מזה שנים, ואין קשר סיבתי בין הטנטון ממנו סובל התובע, לבין התאונה.

בעקבות חוות דעת המומחה, שלח אליו התובע שאלות הבהרה להן השיב המומחה. בתשובות לשאלון אישר המומחה כי לתובע יש ליקוי שמיעה של 10% לצמיתות (תש' 6 ו- 14), כאשר תלונת הטנטון היא סובייקטיבית (תש' 4). לדברי המומחה, קיימת החמרה קלה בתדרים הגבוהים בבדיקת השמיעה שלאחר התאונה דנן, ביחס לבדיקות השמיעה שנעשו לתובע בין השנים 2000-1998, וקיימת החמרה בשמיעה בבדיקה משנת 2013 ביחס לבדיקה משנת 2009, שאינה מתבטאת בנכות (תש' 8 ו- 13).

התובע טען בסיכומיו כי הוא זכאי לפיצוי בעטיים של נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה, ולחלופין, במקרה של בליעת התביעה בתגמולי המל"ל, לפיצוי בשיעור של 25% מהנזק שכן נפגע ברכב פרטי ולא ברכב מעביד או בשירות המעביד, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה כי יש לפצות את התובע בגין כאב וסבל בלבד בסך של 2,000 ₪, כאשר סכום זה נבלע בתגמולי המל"ל הכוללים את המענק החד-פעמי ששילם המל"ל לתובע, וכן ניכוי רעיוני לאור אי הקטנת הנזק על ידי התובע שהגיש תביעתו למל"ל בשיהוי ניכר, מה שהביא לכך שהתובע לא קיבל תשלום מן המל"ל בגין דמי פגיעה. עוד טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי ל- 25% מהנזק כטענתו, שכן לא הציג אסמכתא על שליחת הודעה למל"ל על הגשת תביעתו כנדרש, ולכן לאחר ניכוי שכ"ט המומחה, דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

הכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי טענותיהם ושקלתי את טענותיהם בסיכומיהם, ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות מכלול החומר הרפואי (הן התיעוד הקשור לתאונה נשוא התביעה, והן התיעוד הקשור לתאונה מיום 26.11.1998), מסמכי המל"ל, חוות דעת מומחה בית המשפט ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ולאור הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים, ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי חוק הפלת"ד, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪.